המחסן המחסן המחסן
של יוסי בבליקי
החדר של יובל
אם ביקרתם לאחרונה
במחסני הצנוע אולי הבחנתם שהוא עובר לאחרונה תנודות, עקצוצים
ותמורות מוזרות. "המחסן השיכור" קרא לזה מישהו אחרי שעבר כאן בשבוע שעבר.
ככה זה כששוברים קירות - הבית טיפ טיפה מתנדנד לכבוד החדר
החדש...
בנינו חדר - החדר של יובל. קפיצת אצבע על הלינק שנמצא מימין למעלה {החדר של יובל} ואתם שם. חדר מלא חלונות.
החברות, החיבה העצומה והכמעט הערצה ששלום ואני חשנו כלפי יובל נמשכה גם אחרי שהשתחררנו. שלום ואני עשינו שירים לפונץ'. יובל היה מגיח מידי פעם עם קסטה רוויה בשירים חדשים שלו - גיטרה לא מכוונת ושירה שמעופפת לצלילים שרק יובל יכול להסביר. אבל השירים - או לה לה!! פשוטים פשוטים ויחד עם זה אוריגינליים מהעצם. שזה הכי יפה. והכי קשה. בשלב מסויים אנחנו פונץ' היינו פותחים את ההופעות שלנו עם שיר של יובל {"בתוך העיר הזאת אני כלוא"} ואני חייב לבקש מאלי איזו הקלטה או דמו של השיר ולשים כאן.
שנים מאוחר יותר שלום גד קנה פור טראקס והרים מין פרוייקט כזה של "חברים שרים יובל סער". מה שיצא מזה בסוף היה ש"החברים" שלום גד ניגן שר והקליט בעצמו זר שירים של יובל. מדובר, לטעמי, באחד האלבומים הכי יפים בעולם. שלא ייצאו כנראה לעולם כי הקסטה של הטייפ ארבע ערוצים הלכה לעזאזל. שוב, גם כאן אני אנסה להשיג איזו שהיא הקלטה של "שלום שר יובל סער". אני פשוט חייב.
יובל מצידו המשיך לכתוב עוד ועוד מהשירים היפים האלה שלו. להקליט אותם ככה ככה. ולמרות שהחיים שיובל בחר בעשרים ומשהו השנים מאז קנינו את הגיטרה בשמונים שקל, הם מרתקים ומעוררי השתאות לא פחות משיר או יצירה מוסיקלית, העניין הזה עם השירים שנשארו במחברת הרגיש לא סגור. לפני שנה וחצי בערך לקחתי החלטה להפיק סוף סוף יצירה של יובל סער. והואיל והמילים - "אלבום" , "שיר ברדיו", או "הופעה" הם קצת משקולות בשלב הזה על הפרוייקט הכל כך עדין שאנחנו מציירים, הצעתי ליובל לחצוב לו חדר במחסן, או אם תרצו - גלריה ולהציג בה את השירים לקהל. יובל, ואני מאוד מרוצה מזה, בחר ללכת על מין יומן עבודה שכזה של עשיית האלבום. כך במקום אלבום סגור מתקבל כאן אלבום תמונות של שירים בגדילה. ואל תפספסו את הטקסטים והמאמרים והסיפורים ואוי אוי אוי - המתכונים.
הנה שיר של יובל שאני נורא נורא אוהב - דמעתי סקיצה פשוטה ויפה של השיר. יוסי בפסנתר. יובל שר נוגע.
בנינו חדר - החדר של יובל. קפיצת אצבע על הלינק שנמצא מימין למעלה {החדר של יובל} ואתם שם. חדר מלא חלונות.
אבל מיהו יובל ומה פשרה של אוטונומיית החדר הזו?
ובכן, אני עדיין מחשיב את זמן השרות הסדיר שלי כתקופה קשה, מכאיבה ולוחצת. אבל כמה מהאנשים והנשים שפגשתי במהלך שלוש השנים העליזות הללו הפכו לכל כך מרכזיים בחיי שאני כמעט מתפתה לומר שהם היו שווים את המאמץ... אחד מהבולטים שבהם הוא יובל סער. אדם שהמושג עצמאות הכל כך חמקמק ומתעתע {זה שדיברתי עליו במגאזין יום העצמאות שעבר של השרת העיוור} מתגלם בו באופן העמוק האמיץ והשובה ביותר. את שנת הלבנון ההזוייה שלנו העברנו יחד. בחוץ תותחים - בחדר המעופש שלנו יובל ואני מתרגלים שיר של מאיר אריאל, ניל יאנג או של יובל עצמו בגיטרה שקנינו בשותף יד שנייה בשמונים שקל. הגיטרה הראשונה שלי. מידי פעם שלום גד, הרספ של הגדוד השכן, נכנס לחדר ומביט בנו בעיניים נוצצות - איזה כיף לכם שאתם ככה! ואז הוא לוקח את הגיטרה ועכשיו העייניים שלנו מתנצנצות - איזה כיף לך שאתה מנגן ככה...החברות, החיבה העצומה והכמעט הערצה ששלום ואני חשנו כלפי יובל נמשכה גם אחרי שהשתחררנו. שלום ואני עשינו שירים לפונץ'. יובל היה מגיח מידי פעם עם קסטה רוויה בשירים חדשים שלו - גיטרה לא מכוונת ושירה שמעופפת לצלילים שרק יובל יכול להסביר. אבל השירים - או לה לה!! פשוטים פשוטים ויחד עם זה אוריגינליים מהעצם. שזה הכי יפה. והכי קשה. בשלב מסויים אנחנו פונץ' היינו פותחים את ההופעות שלנו עם שיר של יובל {"בתוך העיר הזאת אני כלוא"} ואני חייב לבקש מאלי איזו הקלטה או דמו של השיר ולשים כאן.
שנים מאוחר יותר שלום גד קנה פור טראקס והרים מין פרוייקט כזה של "חברים שרים יובל סער". מה שיצא מזה בסוף היה ש"החברים" שלום גד ניגן שר והקליט בעצמו זר שירים של יובל. מדובר, לטעמי, באחד האלבומים הכי יפים בעולם. שלא ייצאו כנראה לעולם כי הקסטה של הטייפ ארבע ערוצים הלכה לעזאזל. שוב, גם כאן אני אנסה להשיג איזו שהיא הקלטה של "שלום שר יובל סער". אני פשוט חייב.
יובל מצידו המשיך לכתוב עוד ועוד מהשירים היפים האלה שלו. להקליט אותם ככה ככה. ולמרות שהחיים שיובל בחר בעשרים ומשהו השנים מאז קנינו את הגיטרה בשמונים שקל, הם מרתקים ומעוררי השתאות לא פחות משיר או יצירה מוסיקלית, העניין הזה עם השירים שנשארו במחברת הרגיש לא סגור. לפני שנה וחצי בערך לקחתי החלטה להפיק סוף סוף יצירה של יובל סער. והואיל והמילים - "אלבום" , "שיר ברדיו", או "הופעה" הם קצת משקולות בשלב הזה על הפרוייקט הכל כך עדין שאנחנו מציירים, הצעתי ליובל לחצוב לו חדר במחסן, או אם תרצו - גלריה ולהציג בה את השירים לקהל. יובל, ואני מאוד מרוצה מזה, בחר ללכת על מין יומן עבודה שכזה של עשיית האלבום. כך במקום אלבום סגור מתקבל כאן אלבום תמונות של שירים בגדילה. ואל תפספסו את הטקסטים והמאמרים והסיפורים ואוי אוי אוי - המתכונים.
הנה שיר של יובל שאני נורא נורא אוהב - דמעתי סקיצה פשוטה ויפה של השיר. יוסי בפסנתר. יובל שר נוגע.
דצמבר נושא עימו בכנפיו גם את חוק הספמרים המוצדק שבמוצדקים. זוהי אם כן ההזדמנות לעשות מעשה. במידה שאתם מעוניינים לעז\וב את רשימת התפוצה של "המחסן" - אין שום בעייה, המייל שנשלח אליכם השבוע עומד להיות האחרון שיישלח לתיבה שלכם. למעוניינים {ולמעוניינות} להמשיך לקבל עדכונים מ"המחסן", שירים חדשים, הופעות, מאמרים ואלבומים של הפונצ'יה ושלי - ניתן להרשם מחדש לרשימת התפוצה על ידי שליחת אימייל לכתובת הזו. מהאימיילים שיישלחו תורכב הרשימה החדשה והמעודכנת. פשוט לגמרי. יאללה, רשימת תפוצה חדשה. אני מת על דברים חדשים... ובכל מקרה תבדקו בחודש הבא מה קורה ב"מחסן", אולי תמצאו כאן הפתעה או שניים...
יוסי
יוסי בבליקי - האגרוף
לפני הרבה הרבה
שנים, בימי מלחמת לבנון הראשונה, סיפר לי דוד דנציגר, חבר טוב שלי, על
מישהו, רב סרן, שהשתחרר מצה"ל וחיפש את הנקודה הכי רחוקה שהמפה יכולה
להציע למנטליות המלחמה הבלתי נגמרת של מדינת ישראל. מישהו המליץ לו על אי
יפהפה של רועי צאן שלווים - האי פוקלנד. ורב הסרן שבע המלחמות והעצבים ברח
מהמזרח התיכון הלוהט, ארז מזוודות וטס לפוקלנד.
מייד אחריו הגיעו הספינות. ופרצה שם מלחמה. מלחמת פוקלנד. אותה מלחמה מוזרה בין בריטניה וארגנטינה, שתי מדינות שלוות שבשום פנים ואופן ובשום מחיר לא הסכימו לוותר של שליטה באי הכבשים השלו והמרוחק...
רב הסרן שלנו, באותה בהילות שיצא, ארז מזוודות בשנית וחזר לתל אביב. הוא הצטרף באובססיביות לתרגולי קרב מגע בשיטה מזרחית אלימה במיוחד בפיקוחו של מדריך אוסטרלי מאיים, שחלם להקים "כוח יהודי" רציני בתל אביב שיטפל באופן עצמאי בבעיות בוערות של אלימות רחוב. ולאן המשיך מכאן אני כבר לא יודע. אבל כשדוד דנציגר סיפר לי אז, באותו בר תל אביבי מסוכר, אופנתי ועייף {תל אביב היתה מלאה בכאלה באייטיז} את משל "הגורל היהודי" הפרטי של אותו רב סרן, ידעתי שיום אחד אני אעשה אלבום או סרט שיקראו לו "האגרוף" ושאגדת רב הסרן הישראלי שנמלט מהגהינום הלבנוני היישר אל תוך כבשנה של מלחמה זרה ומוזרה, תהיה נקודת המוצא שלו.
היה מגדל עגבניות באוסטרליה
היה בורח לפוקלאנד
ואז פרצה שם מלחמה
פתאום התחילה מלחמה
היה עובד בתחנה בחדרה
ואז עלה על משאית במושב
הציידים יצאו אליו
הציידים יצאו אליו
האגרוף, הקנה,
עוד לילה בבית הקפה.
האגרוף, הקנה,
עוד לילה בבית הקפה.
עוד יום ולילה בבית הקפה
ואז יצאתי החוצה לרחוב מקנא
בלב טוב.
היה שומע הצעות עבודה מגונות
יוצאות מפי מחללי
לפעמים השמיים קרובים במורד העמק
תסתכל
איך יום אחד יוצא לו איש אחד
ואצלו במזוודה האש.
האגרוף, הקנה,
עוד לילה בבית הקפה.
האגרוף, הקנה,
עוד לילה בבית הקפה.
עוד יום ולילה בבית הקפה
אני יצאתי החוצה לרחוב מקנא
בלב טוב.
מייד אחריו הגיעו הספינות. ופרצה שם מלחמה. מלחמת פוקלנד. אותה מלחמה מוזרה בין בריטניה וארגנטינה, שתי מדינות שלוות שבשום פנים ואופן ובשום מחיר לא הסכימו לוותר של שליטה באי הכבשים השלו והמרוחק...
רב הסרן שלנו, באותה בהילות שיצא, ארז מזוודות בשנית וחזר לתל אביב. הוא הצטרף באובססיביות לתרגולי קרב מגע בשיטה מזרחית אלימה במיוחד בפיקוחו של מדריך אוסטרלי מאיים, שחלם להקים "כוח יהודי" רציני בתל אביב שיטפל באופן עצמאי בבעיות בוערות של אלימות רחוב. ולאן המשיך מכאן אני כבר לא יודע. אבל כשדוד דנציגר סיפר לי אז, באותו בר תל אביבי מסוכר, אופנתי ועייף {תל אביב היתה מלאה בכאלה באייטיז} את משל "הגורל היהודי" הפרטי של אותו רב סרן, ידעתי שיום אחד אני אעשה אלבום או סרט שיקראו לו "האגרוף" ושאגדת רב הסרן הישראלי שנמלט מהגהינום הלבנוני היישר אל תוך כבשנה של מלחמה זרה ומוזרה, תהיה נקודת המוצא שלו.
האגרוף
היה בורח לפוקלאנד
ואז פרצה שם מלחמה
פתאום התחילה מלחמה
היה עובד בתחנה בחדרה
ואז עלה על משאית במושב
הציידים יצאו אליו
הציידים יצאו אליו
האגרוף, הקנה,
עוד לילה בבית הקפה.
האגרוף, הקנה,
עוד לילה בבית הקפה.
עוד יום ולילה בבית הקפה
ואז יצאתי החוצה לרחוב מקנא
בלב טוב.
היה שומע הצעות עבודה מגונות
יוצאות מפי מחללי
לפעמים השמיים קרובים במורד העמק
תסתכל
איך יום אחד יוצא לו איש אחד
ואצלו במזוודה האש.
האגרוף, הקנה,
עוד לילה בבית הקפה.
האגרוף, הקנה,
עוד לילה בבית הקפה.
עוד יום ולילה בבית הקפה
אני יצאתי החוצה לרחוב מקנא
בלב טוב.
האגרוף בהופעה חיה בתיאטרון תמונע {"מפתחות לשנה חדשה"}
וכאן גירסה מקוצרת של "האגרוף" מתוך פסקול הסידרה "שמונה דקות ביום"
וכאן גירסה מקוצרת של "האגרוף" מתוך פסקול הסידרה "שמונה דקות ביום"
הופעות
אלכוהול...הנגאובר...עד הלקוח האחרון - -פסטיבל פונץ' בתל אביב
היום האחרון לעומר - אלבום המצעדים בתמונע
מפתחות לשנה חדשה
אלבום המצעדים במסבחה
שלום, אני הזמר שלכם הערב
מחלקת הוידאו - כמה זה יפה כשאנחנו יחד
עוף על כנפי הדמיון
סוויטת יום העצמאות
יוטיוב - החדר של בועז
מחול - ואקום - מוסיקה לעבודות של ענבל בן זקן
"רוקנרול בנסיך
הקטן" - רם אוריון ויוסי
בבליקי
"המדברים
בלילה" - עוזי וייל ויוסי בבליקי"הסימן הראשון לאמת הוא יופי" - תימורה לסינגר ויוסי בבליקי
מארק סטרנד - שירים
רקויאם לסינדרום - כץ הגדול
רמיקסים ופרוייקטים מיוחדים
"דמעתי" של יובל סער והחדר של יובל רזי בן עזר - דני חוזר אל הסיפור האמיתי - הרמיקס הקאמריפינוקיו בחלל - השיר שפותח את "פינוקיו"
נדב אזולאי - פינוקיו בחלל דאב
הכתם נשאר על הקיר - שיר של דוד אבידן
ביאליק במחסן - ראיתיכם שוב בקוצר ידכם
חדשות המחסן
השבוע יומן ארועים - אפריל 2009
השבוע יומן ארועים - אדר תשסט
יולי 2007
אוגוסט 2007
אלול תשסז
הערות תגובות הצעות מיילינג ליסט בלה בלה בלה - כאן ועכשיו