המחסן המחסן המחסן
של יוסי בבליקי
מארק סטרנד - שירים - ספר חדש
עוזי וייל תרגם וערך. וגם כתב הקדמה שהייתי אומר שרק בשבילה שווה לקנות את הספר אלמלא היה מדובר בספר הכי מזכך שקראתי בשנים האחרונות.
הנה שני הפרקים הראשונים מתוך "האיש שיודע משהו", ההקדמה של עוזי לספרו של סטרנד -
1.
"יש ואדם נולד כשהוא יודע סוד. משהו מוחלט וברור. שאי אפשר לבטא אותו כלל במילים, אבל המשהו הזה נוכח בכל מבט שהוא מביט כתינוק, בכל צווחת גיל או דמעת עלבון שהוא חווה כילד, בכל מסע, בכל אהבה, בכל פרידה שהאיש המבוגר עובר. וכמובן, בכל זיכרון שנזכר האיש הזקן. כשהוא חושב על אירוע בחייו, הוא לא חושב על הדבר עצמו, אלא על הסוד שהתגלה מאחורי הדבר. מעטים האנשים האלה, אבל הם קיימים.
מארק סטרנד, לדוגמה.
והדבר הזה שהוא יודע - הוא לא המציא אותו, הוא אפילו לא גילה אותו. לזכותו של מארק סטרנד יאמר, שהוא נתן לו להיות, למידע הזה. הוא לא חסם אותו. שהוא חי את חייו בצורה שתאפשר למשהו הזה להיות נוכח. לצאת לעולם, בצורה הנקיה ביותר האפשרית.
אם אתה חי כך - בכל פעם שתניח את העט שלך על הנייר, המשהו הזה יצא לעולם. בין אם בשיר על ילדותך, או במאמר על ההבדל בין ספרות לשירה. מתי שתניח את עטך על גבי הנייר, המידע הנסתר הזה יזרום החוצה.
2.
מהו, הדבר הזה?
מהו הדבר שסטרנד יודע, ואני לא? הדבר שאני נורא רוצה לדעת ואולי יכול לדעת לרגע - הרגע שבו אני קורא שיר שלו, למשל. וזה נעלם מעיני ברגע שהפסקתי לקרוא, אבל למעשה נשאר איתי לנצח.
כי ברגע שהרמת את עיניך משיר של מארק סטרנד, המידע הנסתר הזה חוזר להיות חסר צורה, חסר מילים. אבל בצורתו ההיולית, המוחלטת, חסרת הצורה, הוא חדר אל נשמתך וקנה בה אחיזה.
ואז, בלי שתשים לב, בעוד שעה או שנה או עשור, אתה תרים את מבטך ותראה משהו מוחלט: איך שהאור נופל על העצים בצורה מסויימת, איך שקשרת את שרוכי הנעליים, כך ולא אחרת. איך שמישהי שאהבת פעם עברה ברחוב בו אתה גר. לא את הדברים עצמם, אלא את המידע הנסתר שהם לוחשים.
ואתה תדע שלא היית זוכה לדעת את הרגע הזה אם לא היית קורא שיר של מארק סטרנד לפני שעה, או שנה, או עשור."
כשהחופשה תסתיים לנצח שיר של מארק סטרנד
לדעת סוף סוף שזה לא יוכל להימשך לנצח,
הקול המסויים הזה שאומר לנו שוב ושוב
שדבר לא ישתנה,
ולזכור גם,
כי עד שזה יקרה הכל כבר יהיה מאחורינו, איך
היו הדברים, ואיך ביזבזנו זמן כאילו
לא היה מה לעשות,
כשפתאום, במהירות הבזק,
מזג האוויר השתנה, והאוויר הנשגב הפך
בלתי נסבל מרוב כובד, הרוח האילמת מצליפה,
ערינו הפכו לאפר,
ולדעת גם,
את מה שלעולם לא חשדנו בו, שזה היה דומה לקיץ
בשיא תפארתו חוץ מהלילות שהיו חמים יותר
והעננים שכאילו זרחו.
ואפילו אז,
בגלל שאנו לא נשתנה במיוחד, נתהה מה
יקרה עכשיו, ומי ישאר כדי לעשות את הכל
מחדש,
ואיכשהו ננסה,
ועדיין לא נהיה מסוגלים, לדעת מה זה היה בדיוק
שכל כך, אבל כל כך השתבש, או למה
אנחנו גוססים.
חדשות המחסן - אלול
חדשות המחסן - אוגוסט
הופעות
אלכוהול...הנגאובר...עד הלקוח האחרון - -פסטיבל פונץ' בתל אביב
היום האחרון לעומר - אלבום המצעדים בתמונע
מפתחות לשנה חדשה
אלבום המצעדים במסבחה
שלום, אני הזמר שלכם הערב
מחלקת הוידאו - כמה זה יפה כשאנחנו יחד
עוף על כנפי הדמיון
סוויטת יום העצמאות
מחול - ואקום - מוסיקה לעבודות של ענבל בן זקן
רמיקסים ופרוייקטים מיוחדים
רזי בן עזר - דני חוזר אל הסיפור האמיתי - הרמיקס הקאמריפינוקיו בחלל - השיר שפותח את "פינוקיו"
נדב אזולאי - פינוקיו בחלל דאב
הכתם נשאר על הקיר - שיר של דוד אבידן
ביאליק במחסן - ראיתיכם שוב בקוצר ידכם
הערות תגובות הצעות מיילינג ליסט בלה בלה בלה - כאן ועכשיו